第十八章 小悦悦的故事
第(1/2)页
我叫悦悦，ltr gt
ltr gt
12岁，ltr gt
ltr gt
嗯，ltr gt
ltr gt
死之前12岁。ltr gt
ltr gt
我活着的时候生活在大齐山脚的风光镇。ltr gt
ltr gt
我和爸爸妈妈还有一个弟弟生活在一起。ltr gt
ltr gt
我们虽然很贫苦，但爸爸总是说，以后会好的。ltr gt
ltr gt
我爸爸是个皮匠，他手艺可好了。ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
傅宾打断悦悦，道“小妹妹，咱能说重点吗？”ltr gt
ltr gt
张诚一拉傅宾，“对人家客气点，别打岔。小悦悦啊，咱简短点说好不好？”ltr gt
ltr gt
悦悦点了点头。ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
然后，我死了。ltr gt
ltr gt
爆发了山洪，镇子也没了。ltr gt
ltr gt
还好，爸爸妈妈还有弟弟运气好，都还活着。ltr gt
ltr gt
我还记得爸爸在树上想拉住我，但拉不到时的表情是那么的绝望。ltr gt
ltr gt
我当时感到很恐怖，然后是伤心，ltr gt
ltr gt
但在后来就觉得无所谓了。ltr gt
ltr gt
因为…ltr gt
ltr gt
我还陪着他们啊。ltr gt
ltr gt
我看着山洪退去，ltr gt
ltr gt
看着他们从树上下来，ltr gt
ltr gt
看着他们抱头痛哭，ltr gt
ltr gt
看着爸爸找到了我的尸体。ltr gt
ltr gt
我这时才知道，我已经死了。ltr gt
ltr gt
…ltr gt
ltr gt
爸爸妈妈给我立了个坟，他们就离开了。ltr gt
ltr gt
但是我不想和他们分开，所以我还跟着他们。ltr gt
ltr gt
看着他们来到另外一个镇子，ltr gt
ltr gt
看着他们开始了新的生活，ltr gt
ltr gt
看着爸爸妈妈一天天变老，ltr gt
ltr gt
看着弟弟一点点长大，ltr gt
ltr gt
虽然他们看不到我，但我真的很开心。ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
“哇啊啊啊，太感人了。”老槐树突然痛哭起来，扭动着枝条，大片的落叶掉在了第七小队三人头上。ltr gt
ltr gt
张诚狠狠的砸了老槐树一下，“安静！老实点，再乱动让他拿刀给你来个狠的。小妹妹接着说，后面谁都不许再打岔了。”ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
后来，我妈妈死了，病死的。ltr gt
ltr gt
我开始还挺开心，以为她能陪着我了。ltr gt
ltr gt
但是，ltr gt
ltr gt
没有。ltr gt
ltr gt
爸爸和弟弟把她埋葬了，但她并没能变成我这样，ltr gt
ltr gt
她真的真的死了。ltr gt
ltr gt
我感到很伤心，ltr gt
ltr gt
因为我才发现再也看不到妈妈了，我哭了很久，但我的泪水滴到地上就消失了。ltr gt
ltr gt
…ltr gt
ltr gt
又过了一段时间，弟弟结婚了，弟妹生了个宝宝，可惜弟妹生下宝宝没几天就也死了。ltr gt
ltr gt
爸爸给宝宝取了名字，也叫悦悦，和我一样。ltr gt
ltr gt
这个宝宝很有趣，ltr gt
ltr gt
她能看到我。ltr gt
ltr gt
我很喜欢她，她也喜欢我。ltr gt
ltr gt
我经常和她做游戏，总是逗得她呵呵笑。ltr gt
ltr gt
她学会说话后告诉弟弟还有爸爸，家里还有一个人，是个大姐姐，但是他们都不信。ltr gt
ltr gt
我安慰她，没事的，我看着他们就感到很开心了。ltr gt
ltr gt
渐渐的，悦悦长大了，爸爸也老了，不再去工作了。ltr gt
ltr gt
弟弟接替了爸爸的工作，成为镇子上最好的皮匠。ltr gt
ltr gt
有一天，悦悦告诉我，镇子上来了一个很奇怪的老人，小孩子们都喜欢逗他。ltr gt
ltr gt
我跟着悦悦去看那个人，真的有很多小孩子围着他。ltr gt
ltr gt
有的在揪他的白胡子，还有的在拉他的衣服，他一直笑呵呵的，手里拿着个像掸子似的的东西。ltr gt
ltr gt
有大人呼和小孩子，他反而拦着大人。ltr gt
ltr gt
他是个好人，ltr gt
ltr gt
但他总盯着悦悦，ltr gt
ltr gt
或者说…ltr gt
ltr gt
总盯着我。ltr gt
ltr gt
后来我才知道，ltr gt
ltr gt
他是个道士。ltr gt
ltr gt
傍晚，他来到我家，和爸爸弟弟聊了很久，最后被弟弟赶走了。ltr gt
ltr gt
我以为他不会再来了。ltr gt
ltr gt
ltr gt
ltr gt
夜里，悦悦他们都睡熟了，ltr gt
ltr gt
他从墙上跳了下来。ltr gt
ltr gt
我问他，你是在找我吗？ltr gt
ltr gt
他点头，他说我不可以和活人在一起生活，他的工作就是到处抓像我这样的人。ltr gt
ltr gt
我不明白为什么不可以和亲人在一起，也不明白他为什么要抓我。ltr gt
ltr gt
我感到很恐怖，ltr gt
ltr gt
我想跑。ltr gt
ltr gt
他拿出一个大袋子，说了声“收。”ltr gt
ltr gt
好大的风，ltr gt
ltr gt
风要把我吸进袋子里了。ltr gt
ltr gt
这时，爸爸醒了，弟弟也醒了。ltr gt
ltr gt
爸爸阻止了他，问他要干什么。ltr gt
ltr gt
他收起了袋子，拿出一把发光的粉末，扔到我的身上。ltr gt
ltr gt
“你们自己看。”ltr gt
ltr gt
爸爸和弟弟很惊讶，ltr gt
ltr gt
他们好像受到了惊吓。ltr gt
ltr gt
那个人得意的笑了，又拿出了袋子。ltr gt
ltr gt
又起风了。ltr gt
ltr gt
我大声喊着爸爸和弟弟。ltr gt
ltr gt
他们看着我，ltr gt
ltr gt
他们听不到我的声音…ltr gt
ltr gt
就在我快被吸进袋子的时候，ltr gt
ltr gt
他们动了。ltr gt
ltr gt
弟弟抱住了那个人的腰，爸爸拿起一根木头要打那个人的头。ltr gt
ltr gt
风又停了。ltr gt
ltr gt
“你们在干什么，我这是在救你们。”ltr gt
ltr gt
那个人被打跑了。ltr gt
ltr gt
我看着爸爸和弟弟，我很想和他们说话。ltr gt
ltr gt
可我发现他们又看不到我了。ltr gt
ltr gt
发光的粉末已经失去作用了。ltr gt
ltr gt
弟弟去照看悦悦了，ltr gt
ltr gt
爸爸蹲在院子了好像自言自语的说着话，ltr gt
ltr gt
说了很多…ltr gt
ltr gt
但我知道，他这是和我说话呢，我也想和他说话，可惜他听不到。ltr gt
ltr gt
天亮了，弟弟早早的把悦悦抱了出来。ltr gt
ltr gt
“能看见你姑姑吗？”ltr gt
ltr gt
悦悦说，ltr gt
ltr gt
“能啊。”ltr gt
ltr gt
然后她指了指爸爸的身边，ltr gt
ltr gt
我就飘在那里。ltr gt
ltr gt
爸爸和弟弟笑了，ltr gt
ltr gt
我也笑了。ltr gt
ltr gt
ltr gt
ltr gt
弟弟准备去前院开门，该做生意了。ltr gt
ltr gt
他打开门，门外围着很多的人。ltr gt
ltr gt
他们大声叫嚷着，有些人手里还拿着武器。ltr gt
ltr gt
弟弟和他们大声的争论。ltr gt
ltr gt
我看见夜里被赶跑的那个人就站在人群之中，盯着我，冷笑着。ltr gt
ltr gt
我很害怕。ltr gt
ltr gt
爸爸拉住悦悦，“去，告诉你姑姑，别害怕，我们一家人在一起。”ltr gt
ltr gt
我想告诉他，不需要悦悦告诉，我听得到。ltr gt
ltr gt
悦悦还是傻傻的又说了一遍。ltr gt
ltr gt
我哭了，眼泪滴落后又不见了，ltr gt
ltr gt
我让悦悦告诉爸爸，ltr gt
ltr gt
我不害怕。
(本章未完,请翻页)
我叫悦悦，ltr gt
ltr gt
12岁，ltr gt
ltr gt
嗯，ltr gt
ltr gt
死之前12岁。ltr gt
ltr gt
我活着的时候生活在大齐山脚的风光镇。ltr gt
ltr gt
我和爸爸妈妈还有一个弟弟生活在一起。ltr gt
ltr gt
我们虽然很贫苦，但爸爸总是说，以后会好的。ltr gt
ltr gt
我爸爸是个皮匠，他手艺可好了。ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
傅宾打断悦悦，道“小妹妹，咱能说重点吗？”ltr gt
ltr gt
张诚一拉傅宾，“对人家客气点，别打岔。小悦悦啊，咱简短点说好不好？”ltr gt
ltr gt
悦悦点了点头。ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
然后，我死了。ltr gt
ltr gt
爆发了山洪，镇子也没了。ltr gt
ltr gt
还好，爸爸妈妈还有弟弟运气好，都还活着。ltr gt
ltr gt
我还记得爸爸在树上想拉住我，但拉不到时的表情是那么的绝望。ltr gt
ltr gt
我当时感到很恐怖，然后是伤心，ltr gt
ltr gt
但在后来就觉得无所谓了。ltr gt
ltr gt
因为…ltr gt
ltr gt
我还陪着他们啊。ltr gt
ltr gt
我看着山洪退去，ltr gt
ltr gt
看着他们从树上下来，ltr gt
ltr gt
看着他们抱头痛哭，ltr gt
ltr gt
看着爸爸找到了我的尸体。ltr gt
ltr gt
我这时才知道，我已经死了。ltr gt
ltr gt
…ltr gt
ltr gt
爸爸妈妈给我立了个坟，他们就离开了。ltr gt
ltr gt
但是我不想和他们分开，所以我还跟着他们。ltr gt
ltr gt
看着他们来到另外一个镇子，ltr gt
ltr gt
看着他们开始了新的生活，ltr gt
ltr gt
看着爸爸妈妈一天天变老，ltr gt
ltr gt
看着弟弟一点点长大，ltr gt
ltr gt
虽然他们看不到我，但我真的很开心。ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
“哇啊啊啊，太感人了。”老槐树突然痛哭起来，扭动着枝条，大片的落叶掉在了第七小队三人头上。ltr gt
ltr gt
张诚狠狠的砸了老槐树一下，“安静！老实点，再乱动让他拿刀给你来个狠的。小妹妹接着说，后面谁都不许再打岔了。”ltr gt
ltr gt
————ltr gt
ltr gt
后来，我妈妈死了，病死的。ltr gt
ltr gt
我开始还挺开心，以为她能陪着我了。ltr gt
ltr gt
但是，ltr gt
ltr gt
没有。ltr gt
ltr gt
爸爸和弟弟把她埋葬了，但她并没能变成我这样，ltr gt
ltr gt
她真的真的死了。ltr gt
ltr gt
我感到很伤心，ltr gt
ltr gt
因为我才发现再也看不到妈妈了，我哭了很久，但我的泪水滴到地上就消失了。ltr gt
ltr gt
…ltr gt
ltr gt
又过了一段时间，弟弟结婚了，弟妹生了个宝宝，可惜弟妹生下宝宝没几天就也死了。ltr gt
ltr gt
爸爸给宝宝取了名字，也叫悦悦，和我一样。ltr gt
ltr gt
这个宝宝很有趣，ltr gt
ltr gt
她能看到我。ltr gt
ltr gt
我很喜欢她，她也喜欢我。ltr gt
ltr gt
我经常和她做游戏，总是逗得她呵呵笑。ltr gt
ltr gt
她学会说话后告诉弟弟还有爸爸，家里还有一个人，是个大姐姐，但是他们都不信。ltr gt
ltr gt
我安慰她，没事的，我看着他们就感到很开心了。ltr gt
ltr gt
渐渐的，悦悦长大了，爸爸也老了，不再去工作了。ltr gt
ltr gt
弟弟接替了爸爸的工作，成为镇子上最好的皮匠。ltr gt
ltr gt
有一天，悦悦告诉我，镇子上来了一个很奇怪的老人，小孩子们都喜欢逗他。ltr gt
ltr gt
我跟着悦悦去看那个人，真的有很多小孩子围着他。ltr gt
ltr gt
有的在揪他的白胡子，还有的在拉他的衣服，他一直笑呵呵的，手里拿着个像掸子似的的东西。ltr gt
ltr gt
有大人呼和小孩子，他反而拦着大人。ltr gt
ltr gt
他是个好人，ltr gt
ltr gt
但他总盯着悦悦，ltr gt
ltr gt
或者说…ltr gt
ltr gt
总盯着我。ltr gt
ltr gt
后来我才知道，ltr gt
ltr gt
他是个道士。ltr gt
ltr gt
傍晚，他来到我家，和爸爸弟弟聊了很久，最后被弟弟赶走了。ltr gt
ltr gt
我以为他不会再来了。ltr gt
ltr gt
ltr gt
ltr gt
夜里，悦悦他们都睡熟了，ltr gt
ltr gt
他从墙上跳了下来。ltr gt
ltr gt
我问他，你是在找我吗？ltr gt
ltr gt
他点头，他说我不可以和活人在一起生活，他的工作就是到处抓像我这样的人。ltr gt
ltr gt
我不明白为什么不可以和亲人在一起，也不明白他为什么要抓我。ltr gt
ltr gt
我感到很恐怖，ltr gt
ltr gt
我想跑。ltr gt
ltr gt
他拿出一个大袋子，说了声“收。”ltr gt
ltr gt
好大的风，ltr gt
ltr gt
风要把我吸进袋子里了。ltr gt
ltr gt
这时，爸爸醒了，弟弟也醒了。ltr gt
ltr gt
爸爸阻止了他，问他要干什么。ltr gt
ltr gt
他收起了袋子，拿出一把发光的粉末，扔到我的身上。ltr gt
ltr gt
“你们自己看。”ltr gt
ltr gt
爸爸和弟弟很惊讶，ltr gt
ltr gt
他们好像受到了惊吓。ltr gt
ltr gt
那个人得意的笑了，又拿出了袋子。ltr gt
ltr gt
又起风了。ltr gt
ltr gt
我大声喊着爸爸和弟弟。ltr gt
ltr gt
他们看着我，ltr gt
ltr gt
他们听不到我的声音…ltr gt
ltr gt
就在我快被吸进袋子的时候，ltr gt
ltr gt
他们动了。ltr gt
ltr gt
弟弟抱住了那个人的腰，爸爸拿起一根木头要打那个人的头。ltr gt
ltr gt
风又停了。ltr gt
ltr gt
“你们在干什么，我这是在救你们。”ltr gt
ltr gt
那个人被打跑了。ltr gt
ltr gt
我看着爸爸和弟弟，我很想和他们说话。ltr gt
ltr gt
可我发现他们又看不到我了。ltr gt
ltr gt
发光的粉末已经失去作用了。ltr gt
ltr gt
弟弟去照看悦悦了，ltr gt
ltr gt
爸爸蹲在院子了好像自言自语的说着话，ltr gt
ltr gt
说了很多…ltr gt
ltr gt
但我知道，他这是和我说话呢，我也想和他说话，可惜他听不到。ltr gt
ltr gt
天亮了，弟弟早早的把悦悦抱了出来。ltr gt
ltr gt
“能看见你姑姑吗？”ltr gt
ltr gt
悦悦说，ltr gt
ltr gt
“能啊。”ltr gt
ltr gt
然后她指了指爸爸的身边，ltr gt
ltr gt
我就飘在那里。ltr gt
ltr gt
爸爸和弟弟笑了，ltr gt
ltr gt
我也笑了。ltr gt
ltr gt
ltr gt
ltr gt
弟弟准备去前院开门，该做生意了。ltr gt
ltr gt
他打开门，门外围着很多的人。ltr gt
ltr gt
他们大声叫嚷着，有些人手里还拿着武器。ltr gt
ltr gt
弟弟和他们大声的争论。ltr gt
ltr gt
我看见夜里被赶跑的那个人就站在人群之中，盯着我，冷笑着。ltr gt
ltr gt
我很害怕。ltr gt
ltr gt
爸爸拉住悦悦，“去，告诉你姑姑，别害怕，我们一家人在一起。”ltr gt
ltr gt
我想告诉他，不需要悦悦告诉，我听得到。ltr gt
ltr gt
悦悦还是傻傻的又说了一遍。ltr gt
ltr gt
我哭了，眼泪滴落后又不见了，ltr gt
ltr gt
我让悦悦告诉爸爸，ltr gt
ltr gt
我不害怕。
(本章未完,请翻页)