第一百七十二章 顾长风
第(1/2)页
“你要让顾长风出战？”ltr gt
ltr gt
洪齐天一脸铁青，冷冷看着天阳真人。ltr gt
ltr gt
“不可以吗？”ltr gt
ltr gt
天阳真人故作惊愕。ltr gt
ltr gt
“哦，我差点忘了，顾长风是你九仙门的弃徒，难道洪长老是恋旧了，不愿对一个弃徒动手？”ltr gt
ltr gt
他又嘲讽道。ltr gt
ltr gt
九仙门愧对顾长风，自然不愿和他动手。ltr gt
ltr gt
可天阳真人就是想利用这一点，激起顾长风的仇恨。ltr gt
ltr gt
仇人见面分外眼红。ltr gt
ltr gt
顾长风若是出战，一定会殊死一搏。ltr gt
ltr gt
而九仙门的人，或因心里愧疚，未必能全力以赴。ltr gt
ltr gt
不得不说，天阳真人这一招，的确够阴损的。ltr gt
ltr gt
“去把顾长风喊来。”ltr gt
ltr gt
天阳真人当即下令。ltr gt
ltr gt
很快，一个黑衣长发的冷酷青年，便赶到了现场。ltr gt
ltr gt
他高大英挺，双眸深邃，额头上一道刀疤，一直延伸到了眼角，格外狰狞。ltr gt
ltr gt
仔细观察，他左手只有四根指头，小拇指被斩断了。ltr gt
ltr gt
他额头上的刀疤，以及被斩断的手指，都是当年那位施暴的长老所留下的。ltr gt
ltr gt
顾长风是受到死亡威胁，这才不得不反抗。ltr gt
ltr gt
最终，却因为暴打了长老，被裁决团逐出了宗门。ltr gt
ltr gt
他心中对九仙门的仇恨，自然仇深似海。ltr gt
ltr gt
如今，在天阳真人的调教下，顾长风进步如飞，已经突破到炼气二阶了。ltr gt
ltr gt
看到顾长风，洪齐天神色灰暗了几分，他的确有愧于顾长风。ltr gt
ltr gt
当初，顾长风被逐出宗门，他并没有反对。ltr gt
ltr gt
虽然这件事他也是无辜的，但心里这一关，却始终过不去。ltr gt
ltr gt
“洪齐天，九仙门对我的伤害，我永远不可能忘记，我此生最大的愿望，就是踏平九仙门。”ltr gt
ltr gt
顾长风冷冰冰的道。ltr gt
ltr gt
“可惜了。”ltr gt
ltr gt
洪齐天微微一叹。ltr gt
ltr gt
顾长风的眼中，已经完全被仇恨所充斥，变成了一台杀戮机器。ltr gt
ltr gt
他的人生，基本已经全毁了。ltr gt
ltr gt
“洪齐天，你别假慈悲了，区区一个九仙门弃徒，你有什么好可惜的。”ltr gt
ltr gt
天阳真人冷冷讽刺道。ltr gt
ltr gt
“你……”洪齐天脸色一沉。ltr gt
ltr gt
而这时，人群中，却是传来一个声音“是啊，区区一个弃徒，的确没什么好可惜的。”ltr gt
ltr gt
“是谁？”ltr gt
ltr gt
顾长风冷喝一声。ltr gt
ltr gt
他那鹰隼般的眸子，迅速扫向人群，锁定在了一个少年身上。ltr gt
ltr gt
其余人，也都顺着他的目光，看了过去。ltr gt
ltr gt
“陆争？”ltr gt
ltr gt
众人纷纷一惊。ltr gt
ltr gt
“你又是谁？ltr gt
ltr gt
凭什么说这种话？”ltr gt
ltr gt
顾长风皱眉道。ltr gt
ltr gt
“我是九仙门最杰出的弟子，没错，比当年的你，还有杰出。”ltr gt
ltr gt
陆争淡淡一笑。ltr gt
ltr gt
“呵呵，一个连真气都没有的家伙，还真敢说大话。”ltr gt
ltr gt
顾长风冷笑。ltr gt
ltr gt
“那么，你敢和我一战么？”ltr gt
ltr gt
陆争平静的道。ltr gt
ltr gt
“和你？”ltr gt
ltr gt
顾长风怔了怔。ltr gt
ltr gt
随即哈哈大笑“九仙门沦落到这种地步了吗？ltr gt
ltr gt
居然让你来当炮灰？”ltr gt
ltr gt
“谁是炮灰，那要打过了才知道。”ltr gt
ltr gt
陆争并不生气。ltr gt
ltr gt
不过，顾长风却懒得搭理他，而是将目光转向洪齐天。ltr gt
ltr gt
“我顾长风从不恃强凌弱，你们还是派个最强人出来吧。”ltr gt
ltr gt
闻言，洪齐天也是哭笑不得。ltr gt
ltr gt
(本章未完,请翻页)
“你要让顾长风出战？”ltr gt
ltr gt
洪齐天一脸铁青，冷冷看着天阳真人。ltr gt
ltr gt
“不可以吗？”ltr gt
ltr gt
天阳真人故作惊愕。ltr gt
ltr gt
“哦，我差点忘了，顾长风是你九仙门的弃徒，难道洪长老是恋旧了，不愿对一个弃徒动手？”ltr gt
ltr gt
他又嘲讽道。ltr gt
ltr gt
九仙门愧对顾长风，自然不愿和他动手。ltr gt
ltr gt
可天阳真人就是想利用这一点，激起顾长风的仇恨。ltr gt
ltr gt
仇人见面分外眼红。ltr gt
ltr gt
顾长风若是出战，一定会殊死一搏。ltr gt
ltr gt
而九仙门的人，或因心里愧疚，未必能全力以赴。ltr gt
ltr gt
不得不说，天阳真人这一招，的确够阴损的。ltr gt
ltr gt
“去把顾长风喊来。”ltr gt
ltr gt
天阳真人当即下令。ltr gt
ltr gt
很快，一个黑衣长发的冷酷青年，便赶到了现场。ltr gt
ltr gt
他高大英挺，双眸深邃，额头上一道刀疤，一直延伸到了眼角，格外狰狞。ltr gt
ltr gt
仔细观察，他左手只有四根指头，小拇指被斩断了。ltr gt
ltr gt
他额头上的刀疤，以及被斩断的手指，都是当年那位施暴的长老所留下的。ltr gt
ltr gt
顾长风是受到死亡威胁，这才不得不反抗。ltr gt
ltr gt
最终，却因为暴打了长老，被裁决团逐出了宗门。ltr gt
ltr gt
他心中对九仙门的仇恨，自然仇深似海。ltr gt
ltr gt
如今，在天阳真人的调教下，顾长风进步如飞，已经突破到炼气二阶了。ltr gt
ltr gt
看到顾长风，洪齐天神色灰暗了几分，他的确有愧于顾长风。ltr gt
ltr gt
当初，顾长风被逐出宗门，他并没有反对。ltr gt
ltr gt
虽然这件事他也是无辜的，但心里这一关，却始终过不去。ltr gt
ltr gt
“洪齐天，九仙门对我的伤害，我永远不可能忘记，我此生最大的愿望，就是踏平九仙门。”ltr gt
ltr gt
顾长风冷冰冰的道。ltr gt
ltr gt
“可惜了。”ltr gt
ltr gt
洪齐天微微一叹。ltr gt
ltr gt
顾长风的眼中，已经完全被仇恨所充斥，变成了一台杀戮机器。ltr gt
ltr gt
他的人生，基本已经全毁了。ltr gt
ltr gt
“洪齐天，你别假慈悲了，区区一个九仙门弃徒，你有什么好可惜的。”ltr gt
ltr gt
天阳真人冷冷讽刺道。ltr gt
ltr gt
“你……”洪齐天脸色一沉。ltr gt
ltr gt
而这时，人群中，却是传来一个声音“是啊，区区一个弃徒，的确没什么好可惜的。”ltr gt
ltr gt
“是谁？”ltr gt
ltr gt
顾长风冷喝一声。ltr gt
ltr gt
他那鹰隼般的眸子，迅速扫向人群，锁定在了一个少年身上。ltr gt
ltr gt
其余人，也都顺着他的目光，看了过去。ltr gt
ltr gt
“陆争？”ltr gt
ltr gt
众人纷纷一惊。ltr gt
ltr gt
“你又是谁？ltr gt
ltr gt
凭什么说这种话？”ltr gt
ltr gt
顾长风皱眉道。ltr gt
ltr gt
“我是九仙门最杰出的弟子，没错，比当年的你，还有杰出。”ltr gt
ltr gt
陆争淡淡一笑。ltr gt
ltr gt
“呵呵，一个连真气都没有的家伙，还真敢说大话。”ltr gt
ltr gt
顾长风冷笑。ltr gt
ltr gt
“那么，你敢和我一战么？”ltr gt
ltr gt
陆争平静的道。ltr gt
ltr gt
“和你？”ltr gt
ltr gt
顾长风怔了怔。ltr gt
ltr gt
随即哈哈大笑“九仙门沦落到这种地步了吗？ltr gt
ltr gt
居然让你来当炮灰？”ltr gt
ltr gt
“谁是炮灰，那要打过了才知道。”ltr gt
ltr gt
陆争并不生气。ltr gt
ltr gt
不过，顾长风却懒得搭理他，而是将目光转向洪齐天。ltr gt
ltr gt
“我顾长风从不恃强凌弱，你们还是派个最强人出来吧。”ltr gt
ltr gt
闻言，洪齐天也是哭笑不得。ltr gt
ltr gt
(本章未完,请翻页)